״לפעמים הים שקט ואין גלים, גם אתה, לפעמים…״
ולפעמים, כשרועש וגועש בחוץ זה בהכרח משפיע על מה שקורה בפנים.
עד כמה זה מערער אותנו ומשפיע? מה ניתן לעשות כדי להרגיע את הרעש שבפנים?
בתקופה הזו, שיש בה כל כך הרבה חוסר וודאות, שהשגרה שאנחנו רגילים אליה כבר לא באמת קיימת ובמקומה יש הגבלות ומחאות, שקמים בבוקר ולא ברור איך להמשיך את היום, גם אני נתקלת בקושי למצוא את העוגן שיעשה לי שקט וישמור על השפיות…
אז כן, בין סגר לסגר ובין מותר לאסור יש קורס צילום, יש מפגשי זום ואפילו הצלחנו לעבור את החגים. אבל בימים הרגילים קשה להתרומם מהדכדוך הכללי שאופף את המדינה ולעשות דברים שמשמחים ומרוממים את הנפש.
אז ככה בחיפוש אחרי רגעים של שפיות, שמתי לב שכשאני יוצרת הנשימה נרגעת, הרגל מפסיקה לקפוץ בעצבנות, אני מתמלאת באנרגיה וברצון ליצור עוד. מספיק לי לקחת את המצלמה, או אפילו את זו של הטלפון, והמבט מתחיל לראות את היופי ואת העניין. מה שמקסים זה הגילוי שהיופי נמצא סביבנו כל הזמן, ולא תמיד חייבים להרחיק ולחפש מקומות חדשים שיעוררו את היצירה שלנו. פשוט להחליט שלוקחים עכשו שעה או שעתיים או כמה זמן שמתאפשר ופנוי ויוצרים משהו, אם זה צילום או תפירה, מאכל חדש או ציור, ריקוד חופשי או יצירה מוזיקלית… לא משנה מה יוצרים, כי בכל יצירה מתבטא משהו מעצמנו. מה שחשוב זה ליצור בלי שיפוטיות ובלי ביקורת, פשוט לעשות. זה משחרר ומשמח.
אפשר לקבוע זמן ביומן פעמיים–שלוש בשבוע שאותו מקדישים ליצירה. בוחרים נושא ליום, לשבוע או לחודש ולומדים אותו דרך העשייה, למשל: בתחום האוכל – השבוע נלמד על אוכל הודי/יפני/צרפתי… – נקרא מתכונים, נקנה מוצרים, נכין ונטעם ונהנה ממאכל חדש. כבר יותר שמח בבטן ובלב. אם בתפירה אתם יוצרים – חודש של בגדים בלבן או של בגדי בית נעימים ומחברים… הבנתם את הרעיון.
אז בצילום אני בוחרת נושא ו״רצה״ עליו כמה זמן. למשל – בעלי החיים שלי בבית, הפרפרים שמתקבצים על פרחי הלבנדר בחצר, השקיעות המרהיבות עם בוא הסתיו… מה שזמין ומושך לי את העין ומשמח אותי. אחרי כן יש לי חשק לרקוד לבד בסלון, לבשל, לשחק עם החתול או לרוץ עם הכלב.
משהו בפנים משתנה ומוסיף כוח.
השארת תגובה
